ציפיות, אכזבות ומה שביניהן

"כל מה שהוא רצה, הוא תמיד קיבל ממני, לפעמים אפילו עוד לפני שהבין בכלל מה הוא רוצה, זה כבר היה שם בשבילו… ואני, מה אני כבר מבקשת? שיתקשר לפעמים? שיבוא לבקר? מאז שהתחתן, הוא כאילו שכח שיש לו אמא…" אמרה תמר תוך שהיא משחררת לאוויר את הרגשות הסוערים בתוכה: כעס מהול בעלבון, געגוע לצד עצב וכולם נובעים בעיקר מאכזבה גדולה. רק אז היא מתפנה להישיר מבט לעברי ושואלת: "את יכולה להסביר לי למה מגיע לי היחס הזה מצידו? למה הוא פוגע בי ככה?"

פגישה זו היתה מכוננת עבורה, כזו שהחיים לפניה ואחריה לא נראים אותו הדבר. תמר למדה להתבונן על הדברים בדרך אחרת, להבין מה בעצם קורה לה ומה עליה לעשות. היא יצאה מהחדר רגועה וחזקה, סקרנית לגלות לאן השינוי יוביל אותה…

אם גם את/ה חווה אכזבות בחייך, בגלל ציפיות שלא מתממשות לשביעות רצונך, אם היית רוצה לגלות מהי הדרך שעוזרת לצאת ממצבים שכאלה, המאמר הזה הוא בדיוק עבורך!

הציפייה, היא חלק מהתקווה שמשהו שאנחנו רוצים בו, אכן יתקיים. לכן, הציפייה יכולה להיות תחושה מרגשת כל כך ויכול להיות בה כוח להניע אותנו לכדי פעולה, על מנת להשיג את רצוננו. מסיבה זו קשה למצוא אדם חף מכל ציפייה. ויחד עם זאת, הבעיה הגדולה עם ציפיות היא, שבמידה והציפיות לא מתממשות, זה מוביל לכדי תחושה של אכזבה; וכפי שאיש חכם אמר פעם: "כגודל הציפייה, כך גודל האכזבה".

כמי שחטאה בציפיות רבות (מבני משפחה, חברים, בעבודה ואפילו מעצמי), חשבתי על הקונפליקט הזה, שבין ציפייה לאכזבה. היו מי שאמרו לי- "צריך להפסיק לצפות" או "לי אין ציפיות מכלום!" הרגשתי שיש בזה משהו, אך בו זמנית גם לא ממש. תהיתי איך אפשר בכלל להגיע למצב שכזה? וגם האם אני באמת רוצה להיות במקום בו אין לי בכלל ציפיות? שהרי מקום ללא ציפייה, נתפס בעיני גם כמקום ללא תקווה. ככל שהעמקתי בנושא ויישמתי את המסקנות בחיי הפרטיים והמקצועיים, כך גדלו בי תחושות כמו שחרור ורוגע, יציבות ועוצמה.

בזכות תובנה אחת חשובה ושלושה שלבים מנחים, המקום הטוב הזה יהיה אפשרי גם עבורך!

השינוי אצלי התחיל כאשר הבנתי שלצפות שמשהו יקרה, זה בעצם אומר שמישהו אחר צריך לחשוב כמוני ולפעול בדיוק בדרך שנראית בעיני כנכונה. כאילו יש רק אמת אחת בעולם וכמובן שהאמת הזו- שלי היא! הבנה זו היתה הבסיס לשינוי בהתייחסות שלי לציפיות, כיוון שהיא היתה ההיפוך המוחלט ממה שאני מאמינה בו כבר שנים רבות: "כבד את מפת העולם של כל אדם!" מאותו הרגע היה לי ברור שאני צריכה למצוא נתיב אחר, לייעל דרכו את ה"ציפיות" שלי.

אם בחיי היום יום שלנו, נזכור שלאנשים שונים יש רצונות ומחשבות שונות, שהם פועל יוצא ממפת העולם אישית שלהם, זה יעזור לנו לכבד את האחר ולשנות את הציפיות שלנו בהתאם. אז מה זה אומר? לא לצפות לכלום? ממש לא!! מה שכדאי לעשות, זה לפעול על פי שלושת השלבים הבאים:

שלב א׳ – תיאום ציפיות
– הגדר/י לעצמך מה בעצם הדבר שהיית רוצה להשיג והאם הוא ריאלי/בר השגה?
– כעת עליך לבדוק: האם השגת הדבר קשורה רק בך או בגורמים אחרים? עד כמה הדבר חשוב לך באמת?

שלב ב׳ – שלב הביצוע
שלב זה הוא פועל יוצא של ההחלטות שקיבלת בשלב א׳ .
– במידה והחלטת לוותר על רצונך, שהוא לא כל כך חשוב לך באמת:
עליך לזכור שלכל אדם יש את מפת העולם שלו, אשר מביאה אותו לחשוב ולפעול כפי שהוא עושה, ועליך ללמוד לקבל ולכבד אותו ואת דרכו.
– במידה והדבר חשוב לך מספיק, עליך לקחת אחריות על מה שקשור למרחב ההשפעה שלך ולהתחיל לפעול בהתאם. עליך לבדוק מה תוכל/י לומר, ו/או לעשות על מנת לתמוך בתהליך ולקדם את עצמך למטרה שברצונך להשיג. חשוב לרכז כוחות, בתכנון, מחשבה ועשייה הקשורים בך עצמך! (ולא בגורם אחר.) כדאי לזכור תמיד שאולי יהיה מי שיחשוב אחרת, לכן לבדוק מה בכל זאת יש באפשרותך לעשות, על מנת להצליח ולהשפיע על האחר.

שלב ג׳ – אין כישלון, יש למידה!
אם השגת את מבוקשך ובעיקר אם לא, חשוב לבדוק מה כן עבד עבורך ומה פחות. מה היית יכול/ה לעשות אחרת? זוכרים את תמר והפגישה המכוננת? באותה הפגישה עבדנו לפי השלבים שתוארו כאן. כל שלב תרם להבנה, שינוי ודיוק, לצד התקדמות לעבר היעד החדש שהגדירה לעצמה. תמר הצליחה לשנות את הפוקוס ולהבין שמאז ומתמיד היא כיבדה את דעתו של בנה, גם אם חשב אחרת ממנה, ושהיא מתכוונת להמשיך כך גם היום. היא הבינה שיש 2 דברים שהכי חשובים לה: 1. שיהיה לבן שלה טוב. 2. להצליח לשמור על קשר טוב עם הבן, הנכדים ואפילו הכלה. היא החליטה לקרא למה שהרגישה עד כה "כאבי גדילה", המעידים על תהליך "שחרור" הבן לבניית ביתו עם בת הזוג שבחר לעצמו. תמר גילתה אחריות ובחרה להיות זו שתתקשר אל בנה, ואפילו תבדוק אם מתאים להם שהיא תשמור על הנכדים ביום קבוע בשבוע, דבר שיאפשר לזוג הצעיר לזכות בזמן איכות ביניהם (מצרך נדיר כשיש 2 ילדים צעירים כל כך בבית). כל התהליך איפשר לתמר להתמלא באנרגיות חיוביות, פתיחות ותקווה בכל הקשור לתקשורת עם בנה, מה שתרם לשיפור ניכר במערכת היחסים ביניהם.